חשבתם פעם מה קורה למנהיג שהיה ממש רע ופגע באנשים שלו? האם מישהו ירצה לזכור אותו לטובה? בדרך כלל, כשמלכים מסיימים את תפקידם, עושים להם טקס קבורה מפואר ומכובד. אבל הנביא אומר למלך בבל הרשע: לֹא תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה. המילה תחד מזכירה לנו את המילה יחד. כלומר, המלך הזה לא יהיה יחד עם שאר המלכים ולא יקבל כבוד כמוהם. הוא ייקבר בצורה פשוטה ולא מכובדת, כי לאדם שעשה כל כך הרבה רע לא מגיע שיהיה לו קבר שדרכו יזכרו אותו.
ולמה מגיע לו עונש כזה? הכתוב מסביר: כִּי אַרְצְךָ שִׁחַתָּ עַמְּךָ הָרָגְתָּ. החטא הגדול של המלך לא היה רק שהוא נלחם בעמים אחרים, אלא שהוא פגע בעם שלו עצמו. הוא החריב את ארצו, לקח את האנשים שלו למלחמות מיותרות רק בגלל גאווה, והתנהג אליהם באכזריות רבה. בגלל שהוא היה מנהיג כל כך קשה, האנשים שלו לא אהבו אותו, ואפילו שמחו כשהוא נפל מכיסאו.
העונש שלו לא נגמר רק בו, אלא ממשיך גם הלאה: לֹא יִקָּרֵא לְעוֹלָם זֶרַע מְרֵעִים. הזרע של האדם הם הילדים והנכדים שלו, שממשיכים את דרכו. הנבואה מבטיחה שהמשפחה של המלך לא תמשיך לשלוט. בדיוק כמו שלא יהיה לו קבר שיזכיר אותו, כך גם השם שלו יימחק לגמרי, ואף אחד לא יזכור את השושלת שלו.