קרה לכם פעם שאיבדתם משהו שהיה יקר לכם מאוד, ואחרי המון זמן פתאום מצאתם אותו, ועוד בכמות עצומה שבכלל לא דמיינתם? תארו לעצמכם איזה הלם ושמחה מרגישים באותו רגע! ממש כך מרגישה העיר ירושלים. הנביא מדמה את ירושלים לאימא שעברה תקופה קשה מאוד. הבנים שלה, שהם בעצם עם ישראל, התרחקו ממנה ויצאו לגלות ארוכה.
באותם ימים ירושלים נשארה לבדה. היא הרגישה שְׁכוּלָה, כלומר אימא שאין לה ילדים, וגם גַּלְמוּדָה, אישה בודדה ועזובה שרחוקה מכולם. היא הייתה גֹּלָה וְסוּרָה, מורחקת ממקומה ואנשים התרחקו ממנה.
אבל אז קורה פלא עצום. אחרי המון שנות גלות, המוני בנים חוזרים אליה הביתה. ירושלים כל כך מופתעת מהכמות העצומה של האנשים, עד שהיא לא מאמינה שאלה הבנים שלה, ושואלת מתוך פליאה גדולה שלוש שאלות. קודם כל היא שואלת מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה, כי היא בטוחה שאלו בטח ילדים של מישהי אחרת. אחר כך היא שואלת וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל, כי היא לא מבינה מי שמר עליהם, טיפל בהם וגידל אותם במשך כל כך הרבה שנים קשות בזמן שהיא עצמה הייתה רחוקה. ולבסוף היא שואלת אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם, כלומר, מאיזה מקום בעולם הם הגיעו פתאום, ומי זה שקיבץ את כולם מכל קצוות תבל והביא אותם חזרה אליה.