יצא לכם פעם לעבוד שעות על ציור מושקע או לבנות מגדל גבוה במיוחד, ובסוף אף אחד לא שם לב או שהכול נהרס ברגע? זוכרים את התחושה המאכזבת הזו, להשקיע כל כך הרבה ולא לראות שום תוצאה? תחושה כזו בדיוק הרגיש הנביא. הוא ניסה בכל הכוח לשכנע את העם לעשות את הדבר הנכון ולחזור בתשובה, אבל הם פשוט אטמו את האוזניים ולא הקשיבו.
מתוך הייאוש שלו, הנביא אומר לְרִיק יָגַעְתִּי, כלומר, עבדתי כל כך קשה, אבל העבודה שלי נשארה ריקה כמו קליפה שאין בתוכה כלום. הוא מוסיף שהעבודה הייתה לְתֹהוּ וְהֶבֶל, לגמרי חסרת תועלת. הוא מתאר את העייפות העצומה שהוא מרגיש אחרי כל המאמץ במילים כֹּחִי כִלֵּיתִי, שמשמעותן היא שפשוט נגמרו לו כל הכוחות. הנביא ממש דואג שאולי הוא לא יקבל שום שכר על הטרחה שלו, ממש כמו פועל שנשכר לחפש אוצר, לא מצא כלום, ונשאר בידיים ריקות.
אבל אז קורה מהפך במחשבה שלו, והמילה אָכֵן מסמנת את השינוי החשוב הזה. הנביא מבין פתאום שהשכר שמגיע לו על עבודתו, שנקרא מִשְׁפָּטִי וגם וּפְעֻלָּתִי, לא תלוי בכלל בתוצאה הסופית, אלא נמצא בידיים של ה'. ה' הרי רואה ויודע שהנביא עשה את הכי טוב שלו, ושהכישלון קרה רק בגלל שהעם סירב להקשיב. לכן, ה' ייתן לו את השכר המלא על עצם זה שהוא היה נאמן לתפקיד שלו והשתדל כל כך. זה מזכיר לנו שה' בוחן אותנו לא רק לפי התוצאה המושלמת בסוף, אלא בעיקר לפי המאמץ, הנאמנות והרצון הטוב שהשקענו בדרך.