חשבתם פעם על מצב שבו אתם מתאמצים מאוד לעשות משהו טוב, אבל נראה שזה לא ממש מצליח באותו הרגע? הנביא חווה תחושה דומה בשליחות שלו, אבל הוא מוצא נחמה, כבוד ועוצמה בקשר המיוחד והקרוב שלו עם ה'.
הנביא מספר שה' ייעד אותו לתפקיד החשוב הזה עוד לפני שנולד, ולכן הוא קורא לה' יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ. המטרה המרכזית של השליחות שלו היא לְשׁוֹבֵב, כלומר לעזור לעם לחזור בתשובה אל הדרך הנכונה, ולדאוג שהעם יֵאָסֵף, שזה אומר להתכנס ולהתקבץ יחד.
כשהנביא מתאר את העם, הוא מתייחס לשני סוגים של אנשים. כשהוא קורא להם בשם יַעֲקֹב, הוא מתכוון לאנשים שקצת יצאו מהדרך וזקוקים לחזרה מלאה בתשובה. לעומת זאת, כשהוא משתמש בשם יִשְׂרָאֵל, הוא מתכוון לאנשים שנמצאים במדרגה רוחנית גבוהה יותר, והם רק צריכים להתקרב ולהתאסף יחד לעבודת ה'. לכן הוא אומר שעם ישראל לּוֹ יֵאָסֵף, כלומר יתכנס וישוב אל ה'.
למרות הקשיים, ולמרות שלפעמים הנביא מרגיש שאולי העם לא מקשיב לו, הוא מכריז בשמחה: וְאֶכָּבֵד בְּעֵינֵי ה' וֵאלֹהַי הָיָה עֻזִִּי. המילה עֻזִּי פירושה מקור הכוח שלי. הנביא מבין שהכבוד והכוח שהוא מקבל מה' לא תלויים בהכרח בהצלחה המיידית של המעשים שלו. ה' מעניק לו כבוד והשגחה מיוחדת רק בזכות עצם ההשתדלות, המאמץ וההליכה בדרך הנכונה. ה' נותן לו כוח פנימי ששומר עליו מפני אנשים רעים, ומעניק לו כבוד גלוי כדי שיוכל להמשיך בשליחות שלו למען כולם.