הבטחת הגאולה צופנת בחובה התחדשות עמוקה של הארץ, שתשוב להעניק שפע, ביטחון ומנוחה לראויים לה, ותשקם את חבליה החרבים.
הנביא מזכיר תחילה את השרון, מחוז מישורי ופורה בארץ ישראל, שהשתרע מאזור יפו ולוד ועד להר הכרמל [רש"י, שד"ל]. אזור זה עתיד להפוך לִנְוֵה צֹאן, כלומר למדור ולמקום מרעה שבו ירעו העדרים בבטחה [מצודת ציון, רד"ק]. הפרשנים מציגים זוויות שונות בנוגע לשינוי שחל בשרון: יש הסבורים כי מרוב שפע וטובה, אפילו אדמות השרון המובחרות שהתאימו לזריעת תבואה ישמשו כעת גם לרעיית צאן [שד"ל]. מנגד, יש המפרשים כי מדובר דווקא באזורים שאין בהם תבואה מרובה, והם ינוצלו כעת לגידול צאן [שטיינזלץ]. כך או כך, האזור ישוב לימי תפארתו ולא יהיה עוד שומם כפי שהיה בימי הגלות [מצודת דוד, רד"ק].
בהמשך מתואר וְעֵמֶק עָכוֹר, אזור שמוקם בין יריחו לעי [שד"ל] או סביבות ירושלים [אבן עזרא]. שמו של העמק מעיד עליו שהיה מקום מקולקל, בוצי, בעל מים רעים או כזה שנודע בשם גנאי בעקבות חורבנו [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם, שטיינזלץ]. אולם, לעתיד לבוא יתרחש בו מהפך: העמק העכור יהפוך לעמק של ברכה ותקווה [רד"ק, שד"ל], וישמש לְרֵבֶץ בָּקָר. משמעות המילה רבץ היא שכיבה ומנוחה [מצודת ציון], והבקר יוכל לרבוץ ולרעות שם במרעה שמן, בביטחון מוחלט וללא כל פחד מאויבים [רד"ק, מצודת דוד].
הבטחה חקלאית וביטחונית זו אינה מיועדת לכל, אלא מוגבלת לְעַמִּי אֲשֶׁר דְּרָשׁוּנִי. כלומר, הטובה מובטחת אך ורק לצדיקים שחיפשו את ה' ודבקו בו גם בימי הגלות, ולא עזבו אותו לטובת אלוהים אחרים [מצודת דוד, מלבי"ם, אבן עזרא]. צדיקים אלו הם שיירשו את הארץ הטובה וישכנו בה לבטח, בניגוד גמור לחוטאים שעזבו את ה' ועתידים לגלות מן הארץ [רד"ק, שד"ל, שטיינזלץ].