הבטחת הגאולה העתידית נושאת בחובה שינוי כה דרמטי ומקיף במציאות, עד שהוא נדמה לבריאה מחודשת של היקום כולו. שפע הטובה והשלווה שיציפו את העולם ימחקו לחלוטין את רישומו הכואב של העבר, ויפתחו עידן של שלמות גופנית, רוחנית ולאומית.
ההבטחה כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה מעוררת מגוון רחב של פירושים. יש המפרשים זאת כפשוטו, כבריאה ממשית של עולם חדש [רש"י, מצודת דוד]. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במשל: מרוב טובה והצלחה, העולם יתחדש חידוש נפלא וייראה כאילו נברא מחדש ללא צרות [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], והדבר מסמל את התחלפות מצבה המדיני והלאומי של האומה לאחר הגאולה [שד"ל].
גישה אחרת מפרשת את ההתחדשות במונחים של טבע וביולוגיה. על פי גישה זו, השמים החדשים הם למעשה טיהור של הרקיע והאוויר, שיהפוך לטוב ובריא ויאריך את חיי בני האדם, בעוד שהארץ החדשה מסמלת את התחזקות כוחה החקלאי של האדמה [אבן עזרא, רד"ק]. פירוש זה מתמקד בעולם הזה ודוחה את הרעיון שמדובר בעולם הבא, שכן הפסוקים הבאים מתארים מציאות של אכילה, שתייה ונטיעה [אבן עזרא]. מנגד, יש המעמיקים אל מעבר לטבע המוכר וטוענים כי חוקיות החומר עצמה תשתנה; בעוד שהעולם הנוכחי בנוי על תהליכי יצירה והרס הכוללים בהכרח מוות ורע, בבריאה העתידית ישתנה טבע המציאות כך שההיעדר והרע יתבטלו לחלוטין [מלבי"ם].
רובד נוסף של פרשנות בוחן את הפסוק מבעד לפריזמה ההשגחתית והרוחנית. התחדשות השמים מסמלת מהפך במערך הכוחות העליונים, כך ששרי האומות יושפלו ושרו של עם ישראל יתעלה, וכן יהיה גם בארץ [רש"י]. בדומה לכך, ההתחדשות מתפרשת כשינוי במערכת הכוכבים והמזלות; כשם שלפני יציאת מצרים התרחש קיבוץ כוכבים שבישר על גאולה, כך לעתיד לבוא תיווצר מערכת שמימית חדשה ועוצמתית יותר, שתבטל את ההשפעות השליליות של האומות ותשפיע שפע של נבואה, שמחה וחירות. התחדשות זו בשמים תוביל ממילא ל"ארץ חדשה" – חידוש מעלתה של ארץ ישראל וקיבוץ בניה לתוכה בשמחה [אברבנאל].
בעקבות המציאות החדשה, מבטיח הפסוק: וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב. הפרשנים מסכימים כי המילה הָרִאשֹׁנוֹת אינה מתייחסת לשמים ולארץ הקודמים, אלא לצרות, לפורענויות ולעבירות של העבר [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. שפע הטובה העתידי יגרום לכך שהצרות ההיסטוריות יישכחו לחלוטין, והכפילות וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב נועדה לחזק ולהדגיש את השכחה המוחלטת הזו [מצודת דוד]. יש המוסיפים כי ה"ראשונות" הן גם אותן מערכות שמימיות קדומות שגזרו על ישראל גלות וסבל [אברבנאל]. יתרה מזו, מתוך אותה מציאות שבה הרע נעקר מן השורש, בני האדם פשוט לא יוכלו עוד לצייר במחשבתם מושגים של מוות, היעדר וסבל, ולכן הם לא יעלו על לבם לעולם [מלבי"ם].