לעת עתיד, לאחר כילוי הרשע מן העולם, תשרור מציאות אוטופית של שלום אוניברסלי ואמונה מוחלטת בה'. השפע והטוב יהיו כה גדולים, עד שכל זיכרון של סבל וייסורים מהעבר יימחה לחלוטין מתודעת האנושות ומעיני ההשגחה.
המילה הַמִּתְבָּרֵךְ מתפרשת כבקשת ברכה של האדם לעצמו [רד"ק], או כלשון של התפארות והשתבחות [מצודת ציון]. התואר בֵּאלֹהֵי אָמֵן משמעותו אלוהי האמת והאמונה [רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון].
הפרשנים מסבירים כי באותם ימים אלילי השקר ושמות הרשעים ייעלמו מן העולם, ובני האדם לא יישבעו בהם או יבקשו ברכה בשמם כבעבר [מלבי"ם, שד"ל]. במקום זאת, תהיה יראת ה' על הכול והאנושות תתאחד תחת אמונה אחת [רש"י, רד"ק]. כאשר אדם יבקש ברכה, הוא יבקש להתברך מאת אלוהי האמת, כשם שה' בירך את הצדיקים [רד"ק]. מעבר לכך, ההתפארות הגדולה ביותר של בני האדם תהיה עצם היותם עבדים ודבקים באל האמת [רש"י, מצודת דוד]. ה' נקרא כאן "אלוהי אמן" משום שהוא האל הנאמן, ששמר את בריתו, קיים את הבטחות הגאולה שלו, ושילם שכר ועונש בצדק [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. ההכרה העולמית באמת זו היא שתוביל לכך שכולם יישבעו רק בשמו [אבן עזרא].
ההבטחה כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת נובעת מכך שהטובה שתשפיע על העולם תהיה כה עצומה, והשלום יהיה כה מוחלט וללא מלחמות, עד שצרות הגלות יישכחו לגמרי [רד"ק, מצודת דוד]. יש המדגישים כי אלו הצרות שסבלו הצדיקים, שבעבר גרמו לרשעים ללעוג להם [אבן עזרא], בעוד אחרים רואים בכך את הפורענויות שבאו על החוטאים [ביאור שטיינזלץ].
ביחס להצהרה האלוהית וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי, קיימות מספר גישות המשלימות זו את זו. הגישה הפשוטה היא שמכיוון שהצרות יחלפו מן העולם, הן ממילא לא ייראו עוד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המבארים זאת מבעד לפריזמה של שכר ועונש: עד לאותו זמן, ה' שמר את הצרות לנגד עיניו כדי לזכור לשלם שכר טוב לצדיקים שסבלו על לא עוול בכפם, אך משקיבלו את שכרם, אין עוד צורך בזיכרון הרע והוא נסתר מעיניו [מלבי"ם]. גישה נוספת רואה במילים אלו עדות להשגחה פרטית, המלמדת שכל הצרות ההיסטוריות לא קרו במקרה, אלא תוכננו והונהגו מאת ה' כפי שניבאו הנביאים מראש [רד"ק]. לבסוף, הסתרת הצרות מעיני ה' מסמלת גם את הסתרת העוונות והחטאים שגרמו לאותן צרות, כביטוי לסליחה וכפרה מוחלטת [שד"ל].