המשפט האלוהי מתואר כפעולה מדויקת ובלתי נמנעת, המהווה תגובה ישירה לאטימות הלב ולבחירות המרדניות של העם.
המילה וּמָנִיתִי משמעותה ספירה, מסירה למניין או זימון [מצודת ציון, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי זהו משחק מילים לשוני המתייחס לפסוק הקודם: כשם שהעם עבד לאליל בשם "מני", מילא עבורו נסכים או עסק במניית הכוכבים, כך ה' ימנה ויספור אותם לקראת עונשם [רד"ק, שד"ל, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מידה כנגד מידה, כשם שהם מדדו בקפידה את עבודת האלילים שלהם, כך ה' ימנה אותם לחרב [מלבי"ם]. מטרת הספירה האלוהית היא להבטיח שאיש לא ייעדר מן העונש ואף אחד לא יצליח להימלט מן הדין [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק].
את הביטוי לַטֶּבַח תִּכְרָעוּ מסבירים הפרשנים כנפילה על הברכיים לקראת שחיטה [מצודת ציון]. הדימוי הוא לאדם המוסר את בהמותיו לקצב ומכריע אותן על ברכיהן כדי לשחוט אותן [שד"ל], או לשבויים הכורעים על ברכיהם רגע לפני שעורפים את ראשיהם [ביאור שטיינזלץ].
העונש הכבד מגיע כתוצאה מהתעלמות העם מאזהרות ה'. ה' קרא להם באמצעות נביאיו לעזוב את הדרך הרעה, אך הם אטמו את אוזניהם, סירבו להקשיב ולא השיבו קול [מלבי"ם, מצודת דוד].
לגבי הביטוי וַתַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, עולה השאלה התיאולוגית מדוע מודגש שהרע נעשה "בעיני" ה', כאילו אינו רע מצד עצמו. ההסבר הוא שמבנה המשפט בא ללמד שהמעשים הרעים הם אכן רעים באופן אובייקטיבי, וכוללים בתוכם גם עבירות שבין אדם לחברו. בנוסף, התוספת "בעיני" באה להזכיר שה' רואה הכל, והאדם נענש גם על המעשים הנסתרים ביותר שהוא עושה בסתר מעיני הבריות, הגלויים רק לעיני ה' [שד"ל]. חומרת מעשיהם מודגשת בסוף הפסוק, כאשר הם בחרו לעשות את מה שה' לא רצה. מעשים אלו מתפרשים כהמצאה של מצוות ופולחנים מליבם [מלבי"ם], אשר נעשו מתוך מרדנות טהורה ורק כדי להכעיס את ה' [רד"ק].