הצטברות החטאים לאורך הדורות יוצרת משא כבד המוביל בסופו של דבר לענישה אלוהית. נבואה זו מציגה חשבון נוקב, הכורך יחד את חטאי הדור הנוכחי עם פשעי אבותיהם.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי ה' יגבה תשלום משותף על עֲוֹנֹתֵיכֶם וַעֲוֹנֹת אֲבוֹתֵיכֶם יַחְדָּו, שכן הצטרפות החטאים הללו יחד היא זו שגורמת להארכת הגלות [רד"ק]. מנגד, יש המפרשים כי משפט זה מתחבר לפסוק הקודם, ומשמעותו היא שחטאי שני הדורות רשומים וכתובים לפני ה' [שד"ל], תוך הדגשה שהבנים הוסיפו חטאים על חטאי אבותם [אבן עזרא].
חטאי האבות מתוארים במילים אֲשֶׁר קִטְּרוּ, פעולה המכוונת לעבודה זרה [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המילה חֵרְפוּנִי מוסברת כלשון קללה, גידוף וביזיון [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. עבודה זרה זו נעשתה בפרהסיה ובאופן גלוי על ההרים [מצודת דוד], וקיומה מהווה כפירה בעיקר ועלבון ישיר כלפי ה' [רד"ק]. יש המוסיפים ציור מוחשי ולפיו על ההרים עמדו כדי להקטיר לאלילים, ועל הגבעות שתחתיהם עמדו כדי לחרף ולגדף [מלבי"ם].
המונח וּמַדֹּתִי נגזר מלשון מדידה [מצודת ציון], והכוונה היא לקביעת שיעור העונש בדומה למדידת שכר עבודה המשולם לשכיר, כאשר המילה פְעֻלָּתָם מתארת את שכר העבודה, קרי, העונש על מעשיהם [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].
סביב המילה רִאשֹׁנָה מתקיימת מחלוקת פרשנית לגבי סדר הענישה. גישה אחת גורסת כי ה' יעניש תחילה את הבנים על חטאיהם שלהם, ורק לאחר מכן יפרע מהם גם את עוון אבותם, משום שהמשיכו לאחוז במעשי האבות [מצודת דוד], או משום שחטאם של הבנים חמור יותר שכן נעשה בצביעות ובחונף לעומת חטאי האבות שנעשו בגלוי [מלבי"ם]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת כי העונש יינתן קודם כל לאבות עצמם ורק אחר כך לבניהם [רד"ק], שכן האבות היו הראשונים לצאת לגלות בגין העבודה הזרה [אבן עזרא, שד"ל]. פירושים נוספים מציעים כי משמעות המילה היא שה' ימדוד את מעשיהם מתחילתם, או שישלם להם את עונשם במלואו [ביאור שטיינזלץ].
לבסוף, הפרשנים מעירים על מסורת הקרי והכתיב במילים החותמות את הפסוק, כאשר במקור נכתב על חֵיקָם אך המסורת מורה לקרוא אֶל חֵיקָם [רד"ק, מנחת שי].