אנשים הפורשים מדרך הישר בוחרים לעיתים לקיים פולחנים אפלים במקומות מסתור, תוך שילוב של טומאה רוחנית עם אכילת מאכלים אסורים.
הביטוי הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים מתייחס לאלו השוהים בבתי הקברות מתוך מטרה ליצור קשר עם המתים ולדרוש בהם, כדי שיבואו אליהם בחלומות הלילה [רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא]. גישה נוספת מסבירה כי הישיבה בקברים נועדה כדי שתשרה עליהם רוח טומאה של שדים [רש"י, מצודת דוד].
לגבי המשך התיאור, וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ, נחלקו הפרשנים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במקומות חרבים, נסתרים ומחילות, שבהם היו לנים כדי להסתתר מבני אדם או כדי שיתגלו אליהם שדים, שכן המזיקים נוהגים להיראות בחורבות [רד"ק, שד"ל, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה וּבַנְּצוּרִים מלשון "מצור", ומסבירים שהכוונה היא ללינה בין פגרי מתים, שאינם יכולים לצאת ממקומם ולכן הם נחשבים כנתונים במצור [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון]. גישה שלישית רואה בכך תיאור למקומות מטונפים שבהם משליכים וקוברים פגרי בהמות [מלבי"ם].
פולחן זה מלווה בעבירה בוטה על חוקי התורה, כאשר הם הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר. אכילה זו נעשית מתוך כוונה להכעיס את ה' [אבן עזרא], כחלק מריטואל של עבודה זרה [שד"ל], או פשוט כאכילת מאכלים טמאים בסתר הרחק מעין רואה [מלבי"ם].
החלק החותם, וּמְרַק פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם, מתאר כיצד הכלים שלהם בלועים ומלאים ברוטב מתועב של בשר טמא, שקצים, רמשים וזבחי אלילים. המילה וּמְרַק משמעותה רוטב של בשר שהתבשל, והמילה פִּגֻּלִים משמעותה דבר מתועב. פרשנים מציינים כי המילה נכתבת בפסוק כ"ופרק" אך נקראת כ"ומרק", ושתי המילים הללו מתארות את אותו הדבר בדיוק [אבן עזרא, רד"ק, מנחת שי]. שומן הרוטב הטמא נדבק ונראה בבירור על כליהם, כך שגם אם ינסו להתכחש למעשיהם בסתר, הכלים עצמם מעידים עליהם שאכלו דברי תועבה [רד"ק].