לאחר שמיעת דברי המגילה, השרים מבינים מיד את הסכנה המוחשית המרחפת מעל כותביה ונוקטים צעדים כדי להגן עליהם. הפרשנים מסכימים כי ההוראה לֵךְ הִסָּתֵר נובעת מהחשש שהמלך יהויקים יגיב בכעס לתוכן הרגיש, ויבקש להרע להם או אף להרוג אותם. באשר למקום המחבוא, יש המציעים כי הכוונה היא להסתתר בתוך חצר המטרה [רד"ק].
האזהרה מופנית לשניהם יחד, אַתָּה וְיִרְמְיָהוּ. הסיבה לכך היא שאילו ברוך היה רק מעתיק את דברי ירמיהו כרישום אישי, ירמיהו לא היה נחשב אשם בעיני המלך. אולם, מכיוון שברוך הצהיר כי הוא פועל בשליחותו הרשמית של ירמיהו, שניהם נושאים באחריות משותפת וחשופים לאותו עונש [מלבי"ם]. מתוך אירוע זה עולה תמונה היסטורית על תקופת יהויקים: בעוד שהמלך היה רשע וביקש את מות הנביא, שריו היו צדיקים ופעלו באופן אקטיבי כדי להצילו [מלבי"ם].
כדי להבטיח את שלומם, השרים דורשים סודיות מוחלטת, וְאִישׁ אַל יֵדַע, מחשש שמישהו מן הסובבים יגלה למלך את מיקומם ולא יהיה ניתן להגן עליהם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המילה אֵיפֹה מתפרשת בהקשר זה כצירוף של המילים "איה פה", כלומר דרישה להעלים כל מידע על מקום הימצאם הנוכחי [מצודת ציון].