התגובה הדרמטית של המלך למשמע דברי הנבואה ממחישה את סירובו העיקש לקבל את חורבן שלטונו, כאשר הוא פועל באלימות כדי להשמיד את הכתוב.
הפרשנים נחלקו בביאור המילה דְּלָתוֹת. גישה אחת מסבירה שמדובר בעמודות או בדפי המגילה [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הם נקראים כך משום שהם נפתחים ונסגרים כמו דלתות [רד"ק]. לפי פירוש זה, המשמעות של שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה היא שבכל פעם שיהודי סיים לקרוא שלושה או ארבעה עמודים, המלך חתך אותם [ביאור שטיינזלץ]. הרד"ק מציין כי השימוש בלשון זכר ונקבה יחד ("שלש" ו"ארבעה") נובע מכך שזהו מונח מושאל, אף על פי שהמילה דלת היא בנקבה. גישה שנייה, המבוססת על מסורת חז"ל, מפרשת שהכוונה היא לפסוקים [מצודת ציון, מלבי"ם]. הפסוק נקרא "דלת" משום שיש הפסק ורווח בין פסוק לפסוק, והפסוק עצמו משמש כדלת הסוגרת את הפתח [מלבי"ם]. לפי גישה זו, יהודי קרא שלושה פסוקים וסיים לקרוא את הפסוק הרביעי [מצודת דוד].
לאחר הקריאה, המלך יִקְרָעֶהָ, כלומר חתך וקרע את המגילה [רש"י, מצודת דוד], באמצעות בְּתַעַר הַסֹּפֵר – סכין חדה ושנונה המשמשת סופרים [מצודת ציון]. לאחר מכן המשיך בפעולת וְהַשְׁלֵךְ, מילה הכתובה בלשון מקור [רד"ק], אֶל־הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל־הָאָח. המילה "אל" משמשת כאן במשמעות של "על", כלומר על האש שבאח [רד"ק]. הוא המשיך במעשיו עַד־תֹּם, עד שהשלים את השלכת המגילה כולה אל תוך האש והיא נשרפה כליל [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
על פי מסורת חז"ל, המגילה שהוקראה לפני המלך יהויקים הייתה מגילת איכה. כאשר יהודי קרא את ארבעת הפסוקים הראשונים המתארים את החורבן, המלך לא התרגש וטען ביהירות כי הוא עדיין מלך על העם שנשאר. אך כאשר קרא את הפסוק החמישי, "היו צריה לראש", הבין המלך שניטלה ממנו המלוכה. בתגובה לכך, הוא שאל בכעס מי אמר שזהו רצון ה', ומיד חתך את המגילה, גזר מתוכה את כל שמות ה' שהיו כתובים בה, ושרף אותם באש [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].