נבואת הזעם מציגה עונש כפול וקשה שנגזר מאת ה' על יהויקים מלך יהודה: קטיעת השושלת המלכותית שלו, ומוות בזוי ללא קבורה.
הפרשנים מסכימים כי הקללה לֹא־יִהְיֶה־לּוֹ יוֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד משמעותה שלא יהיה לו יורש מצאצאיו שיזכה לשלטון יציב ומתמשך. אף על פי שבנו יכניה (יהויכין) אכן עתיד היה לעלות לשלטון אחריו, מלכותו נמשכה שלושה חודשים ועשרה ימים בלבד, ולכן תקופה קצרה זו אינה נחשבת לישיבה של ממש על כיסא המלכות [רד"ק, מצודת דוד].
החלק השני של העונש מופנה כלפי גופו לאחר מותו, שכן וְנִבְלָתוֹ תִּהְיֶה מֻשְׁלֶכֶת והוא לא יזכה לקבורה ראויה. באשר לנסיבות חוסר הקבורה, הגישות במקורות משלימות זו את זו: מצד אחד מוסבר כי הוא ימות בדרך בעת שיוליכו אותו לגולה [מצודת דוד], ומצד שני מובהר כי הכשדים הם אלו שימנעו את קבורתו [רד"ק].
כתוצאה מכך, גופתו תהיה מופקרת לביזיון ולפגעי מזג האוויר הקיצוניים: לַחֹרֶב בַּיּוֹם שמשמעותו חום השמש היוקדת, וְלַקֶּרַח בַּלָּיְלָה שפירושו קור עז המקפיא את המים [מצודת ציון, מצודת דוד].