ביצוע שליחות נבואית דורש הקפדה מדוקדקת לא רק על תוכן הדברים, אלא גם על עיתוי ונסיבות מסירתם. ברוך בן נריה מקיים את הציווי לקרוא את מגילת הנבואות בדיוק כפי שהתבקש.
הדגשת הכתוב כי וַיַּעַשׂ בָּרוּךְ... כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּהוּ באה להסביר פער זמנים משמעותי בהתרחשות. ירמיהו ציווה על קריאת המגילה בשנה הרביעית למלכות יהויקים, אך ברוך קרא אותה בפועל רק בחודש התשיעי של השנה החמישית. ההמתנה הארוכה נבעה מכך שברוך הקפיד לקיים את כל התנאים המדויקים שהציב לו ירמיהו מראש: הוא המתין להזדמנות שבה יוכרז יום צום, כדי שהקריאה תתבצע בבית ה' מול קהל רב. הוא חיכה למועד שבו יתקבצו יחד גם תושבי ירושלים וגם כל העם המגיע משאר ערי יהודה [מלבי"ם]. רק כאשר כל התנאים הללו הבשילו יחד, הוא ניגש לִקְרֹא בַסֵּפֶר דִּבְרֵי ה' בֵּית ה', והשמיע את דברי המגילה באוזני כל קהל הנאספים [ביאור שטיינזלץ].