הבאת המגילה אל חצר המלכות מהווה את הרגע שבו דברי הנבואה נשמעים ישירות באוזני השלטון המרכזי. לאחר שיהודי דיווח למלך על קיום המגילה ותוכנה, המלך מצווה עליו להביאה אליו [אברבנאל]. יהודי, שהוא אותו אדם שכבר נשלח קודם לכן על ידי השרים [ביאור שטיינזלץ], ניגש ללשכת אלישמע הסופר, לוקח משם את המגילה וקורא אותה באוזני המלך והנוכחים.
הכתוב מציין שהקריאה נעשתה גם באוזני השרים העֹמְדִים מֵעַל הַמֶּלֶךְ, ביטוי המתאר את השרים שהיו סמוכים וקרובים פיזית אל המלך באותה העת [מצודת דוד]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שקיימת אבחנה ברורה בין קבוצות השרים בסיפור; שרים אלו, שעמדו סביב המלך, אינם אותם השרים ששמעו קודם לכן את המגילה מפי ברוך בלשכה, אלא קבוצה אחרת של שרים ששהו באותו רגע במחיצת המלך וטרם נחשפו לדברי הנבואה.