העברת דבר ה' לכתובים דורשת שיתוף פעולה בין הנביא לסופרו, תהליך שבו הזיכרון וההשראה הרוחנית מתורגמים למילים על קלף. ירמיהו נעזר בברוך בן נריה, ששימש כסופרו האישי [ביאור שטיינזלץ].
המילים מפי ירמיהו וכן על מגלת ספר מתארות את אופן הפעולה: ירמיהו אמר את הדברים בפיו והכתיב אותם, ואילו ברוך הוא זה שכתב אותם בפועל על גבי המגילה [מצודת דוד]. ירמיהו הצליח להכתיב את כל הנבואות באותה שעה מכיוון שזכר אותן היטב בשל חשיבותן הרבה [ביאור שטיינזלץ]. התוכן שנכתב, את כל דברי ה', משמעו שירמיהו הכתיב את הדברים בדיוק לפי העניין והציווי שקיבל מאת ה' [מצודת דוד].
נשאלת השאלה מדוע ירמיהו הוצרך להכתיב את הדברים לברוך ולא כתב אותם בעצמו. בדרך כלל, ירמיהו כתב את נבואותיו בעצמו ובלשון צחה. אולם, מגילה זו נכתבה ברוח הקודש, שהיא מדרגה רוחנית נמוכה יותר מנבואה ישירה. ירידה זו במדרגה הרוחנית הקשתה על ירמיהו, והוא נזקק לברוך כדי להקל מעליו את מלאכת הכתיבה. עדות לכך ניתן למצוא בהמשך, כאשר הדברים נקראים "דברי ירמיהו" ולא "דברי ה'", כפי שהיה ראוי להיכתב לו היו נאמרים כנבואה ישירה [מלבי"ם בשם האברבנאל].