ירמיהו, פרק ל״ו, פסוק ג׳

אזהרות החורבן והפורענות אינן גזירת גורל מוחלטת, אלא קריאה להתעוררות ולשינוי דרך. מטרת השמעת הנבואות הקשות היא לזעזע את העם ולהובילו לסליחה ולכפרה.

פתיחת המשפט במילה אוּלַי מעוררת תמיהה, שהרי העתיד גלוי וידוע לפני ה' ואין לפניו ספק. אולם, הניסוח נובע מכך שהתורה מדברת בלשון בני אדם. מאחר שה' רצה להעניק לאדם בחירה חופשית, הוא מציג את הדברים באופן שמלמד על רצונו העז שהעם ישוב בתשובה [חומת אנך].

התועלת בקריאת המגילה באוזני העם היא שכאשר הם ישמעו את נבואות הזעם מרוכזות יחד, כאילו הפורענות כבר התרחשה, הם יתבוננו בסכנה ויתעוררו לשוב בתשובה [מצודת דוד].

למעשה, הכתוב חושף את התכלית האמיתית של כוונת ה'. כאשר הוא אומר אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם, המטרה אינה עצם גרימת הנזק והרעה. התכלית היחידה של איום הפורענות היא לְמַעַן יָשׁוּבוּ – כדי לעורר את העם לחזור בתשובה. ברגע שכל איש ישוב מדרכו הרעה, המטרה תושג, ה' יסלח לעוונותיהם, והרעה שתוכננה תתבטל ולא תצא אל הפועל [מלבי"ם, מצודת דוד].