בשנה החמישית למלכות יהויקים, נערכת התכנסות רחבת היקף של העם לתענית ציבורית. אירוע זה מתרחש בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי, הוא החודש שנקרא בתקופות מאוחרות יותר בשם כסלו [ביאור שטיינזלץ].
כחלק מאירועי התקופה קָרְאוּ צוֹם, כלומר גזרו תענית והכריזו עליה באופן פומבי ברבים [מצודת דוד]. צום זה הקיף את כלל הציבור שנכח במקום, כפי שמצוין במילים כָּל־הָעָם בִּירוּשָׁלִָם וְכָל־הָעָם הַבָּאִים מֵעָרֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִָם. הכוונה היא שהתענית חלה הן על תושביה הקבועים של ירושלים והן על אנשי ערי יהודה האחרות, אשר הגיעו באותה עת ושהו בתוך העיר [מצודת דוד].