לאחר מעשהו הקיצוני של המלך שניסה להשמיד את נבואות הזעם, דבר ה׳ שב ומתגלה אל הנביא. הכתוב מדגיש כי המלך שרף את המגילה ואת הדברים, כפילות שבאה להבהיר כי המלך לא שרף רק את הקלף הריק או את חומר הגלם, אלא השמיד במכוון גם את התוכן והכתב עצמו [מצודת דוד, רד"ק].
מתוך הבחנה זו שבין החומר לתוכן, למדו חכמים הלכה הנוגעת למי שרואה ספר תורה נשרף: עליו לקרוע בבגדו שתי קריעות נפרדות. קריעה אחת נעשית על אובדן הקלף הפיזי, הרמוז במילה המגילה, וקריעה שנייה על אובדן האותיות והכתב, הרמוזים במילה הדברים [רד"ק].
מבחינה תחבירית, המילה לאמר החותמת את הפסוק אינה מתייחסת לפעולת הכתיבה של ברוך המוזכרת מיד לפניה, אלא חוזרת ונקשרת לתחילת הפסוק: "ויהי דבר ה׳... לאמר" [מצודת דוד].