ה' מצווה על ירמיהו לאסוף ולתעד את נבואותיו, שנאמרו לאורך שנים רבות, אל תוך מגילה אחת. הציווי לקחת מגלת ספר מתייחס לקלף מגולל [ביאור שטיינזלץ]. המונח "ספר" משמש כאן על שם העתיד, שכן בעת לקיחת הקלף הוא עדיין היה ריק מתוכן, אך עתיד היה להיכתב ולהפוך לספר [מצודת דוד]. המילה אליה משמעותה בפסוק זה היא עליה, כלומר לכתוב על גבי המגילה [מצודת דוד, רד"ק].
באשר לתוכן שעל ירמיהו לכתוב, הציווי לכלול את כל הדברים אשר נאמרו מיום דברתי אליך מימי יאשיהו ועד היום הזה, מתפרש בשני רבדים עיקריים. על פי הפשט, מדובר בקיבוץ כלל נבואותיו של ירמיהו מתחילת שליחותו הנבואית ועד לאותו היום [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. במסגרת זו, על ירמיהו להעלות על הכתב את כל הפורענויות שניבא בעבר על ישראל ויהודה וכבר התגשמו, וכן לתעד את הנבואות והייעודים שעתידים עוד לבוא [מצודת דוד].
לצד זאת, הפרשנים מסכימים ומביאים את מסורת חז"ל, ולפיה המגילה הספציפית שעליה מדובר בפסוק היא למעשה מגילת איכה [מצודת דוד, רד"ק, חומת אנך]. לפי מסורת זו, המגילה המקורית שנכתבה בעקבות ציווי זה כללה רק שלוש קינות המסודרות לפי סדר האלף-בית. מאוחר יותר, לאחר שמלך יהודה שרף את המגילה, ירמיהו נאלץ לכתוב אותה מחדש, ואז הוסיף לה את הקינה הפותחת במילים "אני הגבר" (הפרק השלישי), שהיא קינה מורחבת הבנויה מאלף-בית משולש [חומת אנך].