אדם הולך לעולמו בשיא כוחו ובריאותו, כאשר עצמותיו מלאו ברעננות ובכוח עלומיו. הוא אינו דועך לאיטו מתוך חולי, אלא חווה מיתה פתאומית שבעקבותיה כל חיוניותו יורדת לקבר ועמו על עפר תשכב. לחלופין, המילה עלומיו מתארת את חטאי הנעורים והשגגות שנספגו ונחקקו בעצמותיו, ומכיוון שלא הספיק לשוב בתשובה הם אינם עוזבים אותו ויורדים עמו אל הקבר. הפועל תשכב מופיע בלשון נקבה כמאפיין דקדוקי של הכתוב, או כדי לרמז שגם נפש האדם ויצרו הרע נדבקים בו ושוכבים עמו באדמה.
איוב, פרק כ׳, פסוק י״א
עַ֭צְמוֹתָיו מָלְא֣וּ עֲלוּמָ֑ו וְ֝עִמּ֗וֹ עַל־עָפָ֥ר תִּשְׁכָּֽב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.