הצלחתם וגדולתם של הרשעים מתפוגגת מן העולם מבלי להשאיר אחריה שריד, כאילו מעולם לא הייתה קיימת במציאות. הפרשנים מסכימים כי הדימוי המרכזי כאן הוא לאשליות השינה, אשר מתנדפות מיד עם היקיצה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
תחילה נאמר כַּחֲל֣וֹם יָ֭עוּף, להורות שכשם שחלום עף ונעלם ברגע שמתעוררים, כך הרשע יעוף ויסתלק מן העולם. בעקבות היעלמותו הפתאומית, וְלֹ֣א יִמְצָא֑וּהוּ, כלומר הדורשים אחריו ובפרט מכריו ויודעיו, לא יוכלו למצוא אותו עוד [רש"י, מצודת דוד].
הצלע השנייה של הפסוק, וְ֝יֻדַּ֗ד כְּחֶזְי֥וֹן לָֽיְלָה, ממשיכה את הרעיון. המילה וְ֝יֻדַּ֗ד מנוסחת כפועל סביל [מנחת שי, תקות אנוש], והיא נגזרת משורש נ.ד.ד. משמעותה היא שהרשע ינוד, יורחק וינדוד מן העולם [רלב"ג, אבן עזרא, מצודת דוד]. כְּחֶזְי֥וֹן לָֽיְלָה פירושו כמראית חלום הלילה [מצודת ציון].
בעוד שיש מי שרואה בצלע השנייה כפל עניין במילים שונות [מצודת דוד], אחרים מצביעים על הבחנה דקה בין המושגים. לפי גישה זו, "חלום" הוא מחשבה מופשטת נטולת מראה, ולכן נאמר עליו שהוא "עף" באוויר המחשבות. לעומת זאת, "חזיון" כולל בתוכו דמיון ותמונה של ממש, ולכן הוא מתואר כדבר ש"נודד" ומהלך על הארץ [מלבי"ם].
דימוי זה לחלומות הלילה אינו בא רק לתאר את חוסר הממשות של הצלחת הרשע, אלא גם את המהירות העצומה של נפילתו. כשם שאדם יכול לחלום שהוא מלך אדיר ולהקיץ כריק ופוחז, או לדמיין בחלומו שהוא נמצא בעיר אחת וכהרף עין לראות את עצמו בעיר אחרת, כך גם ירידתו של הרשע מגדולתו אל אובדונו מתרחשת בן רגע, ללא כל שהות או תהליך הדרגתי [אלשיך].