אדם השקוע בתאוות בצע, אנוכיות וצרות עין מביא על עצמו את אובדנו. התנהגותו המוסרית של האדם ביחס לרכושו ולסובבים אותו מכתיבה באופן ישיר את עתידו ואת יציבות הצלחתו.
החלק הראשון של הפסוק, אֵין שָׂרִיד לְאָכְלוֹ, מתמקד במידת הרעבתנות והקמצנות. המילה שָׂרִיד משמעותה שארית או שיור [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהרשע, מתוך רעבתנות עצומה, מכלה את כל מאכלו מיד ואינו מותיר דבר [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הוא אפילו אינו משאיר אוכל ליום המחרת, מתוך ביטחון יהיר שיוכל להמשיך לעשוק ולגזול את מחסורו [מצודת דוד]. יתרה מזו, עינו צרה והוא אינו מותיר שום שארית כדי לחלק לעניים, בדומה לאנשי סדום [רש"י]. מנגד, יש המפרשים תיאור זה כעונש של אובדן מוחלט, לפיו לא תישאר שום שארית מרכושו ומעושרו כדי שמישהו יוכל לנחול אותם אחריו [רמב"ן, תקות אנוש].
גישה נוספת מעניקה למילה שָׂרִיד משמעות אנושית וחברתית. לפי פירוש זה, הרשע נמנע מלהכניס אורחים ולארח על שולחנו תלמידי חכמים ולתמוך בהם [רש"י, חומת אנך]. בדומה לכך, הוא אינו דואג לספק מזון קבוע ליתום, שהוא למעשה שארית שנותרה מאביו [אלשיך].
בעקבות התנהגות זו מגיעה התוצאה בחלקו השני של הפסוק: עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ. המילה יָחִיל מתפרשת בשלושה אופנים עיקריים המשלימים זה את זה: הצלחה, תקווה וכוח.
ראשית, מלשון הצלחה וקיום: עושרו וטובו של הרשע לא יצליחו ולא יתקיימו בידו [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם בביאור המילות].
שנית, מלשון תקווה ותוחלת: מתוך הדלות והחורבן שיבואו עליו, לא תישאר לו שום תקווה לזכות בטובה כלשהי [אבן עזרא, רמב"ן, תקות אנוש, מלבי"ם בביאור המילות]. בהקשר של תלמידי החכמים, מכיוון שהעשיר לא תמך בהם מבחינה כלכלית בזמן שלמדו, הוא אינו יכול לקוות לזכות בחלק מן הטוב, שהוא שכר לימוד התורה שלהם [חומת אנך].
שלישית, מלשון כוח (חיל): באופן אירוני, דווקא בשל רעבתנותו וצרות עינו, הטוב שבאוכל לא יעניק לו כוח. הוא יישאר תמיד חלש וחסר [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].