העושר וההנאות שהאדם צובר ויונק בחייו עלולים להפוך למקור חורבנו, ולהכות בו באכזריות ופתאומיות. הפרשנים מסכימים כי המילים פְּתָנִים ואֶפְעֶה מתארות מינים של נחשים ארסיים, ואילו המילה רֹאשׁ משמעותה ארס קטלני או רעל מר [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
על פי רובד הפשט, הפסוק מתאר אדם שגורלו יהיה מר כאילו ינק ומצץ ארס של נחש ישירות מפיו [מצודת דוד]. הארס המצטבר בבטנו יוביל לכך שתַּהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶה, כלומר הוא יוכש וימות מיתה משונה, פתאומית וקשה כתוצאה מהרעלה זו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
לצד הפירוש הפיזי, גישה מרכזית רואה בפסוק משל נוקב על תהפוכות חיי האדם. התיאור של רֹאשׁ־פְּתָנִים יִינָק מסמל את העושר והנכסים שהאדם רכש בעמל בימי נעוריו. אותו "חלב" שינק בצעירותו הופך בסופו של דבר לארס קטלני שמביא עליו את מותו [רמב"ן]. מדובר בהיפוך גמור של הברכה; במקום נחלי דבש וחמאה, כל עמלו של האדם ויגיעתו הופכים למקור של חורבן וסבל, כך שכל מה שנגע בו משיב לו רעה [אבן עזרא].
ברובד הרוחני, הייסורים והמוות המרומזים בפסוק נתפסים כעונש הקשור לכוחות של רע. מיתתו של אדם זה לא תהיה ביד ה' או על ידי מלאך קדוש, אלא תתרחש על ידי כוחות של טומאה, המיוצגים בפסוק כסם המוות שבלשון האפעה [אלשיך].