אובדן פתאומי ומוחלט של רכוש ועושר עומד במוקד תיאור עונשו של האדם הרשע. נכסיו, שאותם צבר, נעלמים במהירות ומשאירים אותו חשוף ופגיע אל מול זעם ה'.
הפרשנים נחלקו בהבנת המילה יִגֶל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מלשון גלות, כלומר הרכוש יגלה, יורחק וינוד ממקומו. לעומת זאת, יש המפרשים מילה זו מלשון גילוי. לפי גישה זו, אובדן העושר והירידה לטמיון הם אלו שיחשפו ויגלו ברבים את עוונו של הרשע, שכן הכל ידברו על מפלתו [מלבי"ם, אלשיך].
הביטוי יְבוּל בֵּיתוֹ מתייחס כפשוטו לצמח האדמה ולתבואה, אך משמש כמליצה לכלל העושר, הנכסים, המזון והמטלטלין של האדם [מצודת ציון, מלבי"ם, תקות אנוש, רמב"ן]. יש שהוסיפו כי הכוונה עשויה להיות גם לאנשי ביתו של הרשע [אבן עזרא].
המילה נִגָּרוֹת מתארת פעולה של נזילה ושפיכה, כמו מים או נהרות זורמים. הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת דימוי זה בהקשר של הפסוק:
גישה אחת מסבירה שהרכוש עצמו הוא זה שניגר. אוצרותיו של הרשע יהיו נתונים למשיסה ולביזה, והם יאבדו כמים הנשפכים במורד הארץ ולא ניתן לאסוף אותם עוד [רש"י, רמב"ן, תקות אנוש]. דימוי המים הזורמים בא להדגיש כי אובדן הרכוש יתרחש במהירות רבה וללא כל עיכוב [רמב"ן, תקות אנוש].
גישה שניה גורסת כי מה שניגר ונשפך אינו הרכוש, אלא העונש עצמו. ביום שבו תתמלא סאתו של הרשע, ה' ישפוך עליו את זעמו ופורענויות יותכו עליו כמים זורמים ללא הפסקה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
גישה נוספת מרחיבה את תיאור הפורענות ומסבירה כי הצרות שיינתכו על הרשע יבואו גם מידי בשר ודם. ברגע שהשגחת שמים תסור מעליו ועוונו ייחשף, הפחד שחשו בני האדם מפניו יתפוגג, ואויבים שונים יקומו עליו וישטפו אותו כמים [אלשיך].
כל המאורעות הללו יתרחשו בְּיוֹם אַפּוֹ, שהוא יום זעמו וכעסו של ה' [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד].