אובדנו של הרשע הוא כה מוחלט ופתאומי, עד שכל זכר לנוכחותו נמחה לחלוטין. הפרשנים מסכימים כי המילה שְׁזָפַתּוּ משמעותה ראתה אותו, והמילה תְּשׁוּרֶנּוּ פירושה תראה אותו.
על פי הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, התיאור עוסק בהיעלמותו הפיזית של האדם מהעולם. העין אשר הייתה רגילה לראות אותו בעבר, לא תוסיף לראותו עוד. המילה מְקוֹמוֹ מתפרשת כהתייחסות לאנשי מקומו וסביבתו הקרובה; אותם אנשים שהיו רואים אותו באופן תדיר, לא יבחינו בו יותר לעולם [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
לעומת פירוש זה, הממוקד במציאות הארצית, ישנה גישה המעניקה למילים משמעות רוחנית וסמלית. לפי גישה זו, העַיִן אינה עינו של בשר ודם, אלא עין חמלתו של ה', אשר לא תוסיף להביט ברשע ברחמים. בהתאמה, מְקוֹמוֹ אינו מקום מגוריו הפיזי, אלא מקומו הרוחני בגן עדן, שאותו הוא לא יזכה לראות עוד. נפילה מוחלטת זו מתרחשת משום שהרשעים מאבדים את מעמדם בבת אחת, כמי שנופלים מן השמיים לארץ, והופכים מצדיקים לרשעים גמורים. בשל כך, הארכת האפיים כלפיהם פוסקת וקצם מגיע כהרף עין [אלשיך].