בני אדם, הנקראים מְתִים, יִנְאָקוּ וצועקים מֵעִיר מגוריהם בשל העושק והחמס המופעלים עליהם. במקביל, גם וְנֶפֶשׁ חֲלָלִים, כלומר ההרוגים, תְּשַׁוֵּעַ וזועקת לשמיים, בין אם מדובר בנרצחים ממש ובין אם אלו נגזלים שצערם עמוק עד שהם נחשבים כנוטים למות. למרות זעקתם הקשה, נראה כי וֶאֱלוֹהַּ לֹא יָשִׂים תִּפְלָה, כלומר ה' אינו מתערב ואינו מחשיב את מעשי הרשעים כדבר גרוע, שווא וחסר טעם שיש להעניש עליו. שתיקה אלוהית זו מעוררת תמיהה קשה על היעדר הצדק, אך יש המפרשים את הדברים כשאלה רטורית או כמציאות שבה קיימת סיבה נסתרת ומוצדקת לכך שה' משהה את תגובתו.
איוב, פרק כ״ד, פסוק י״ב
מֵ֘עִ֤יר מְתִ֨ים ׀ יִנְאָ֗קוּ וְנֶֽפֶשׁ־חֲלָלִ֥ים תְּשַׁוֵּ֑עַ וֶ֝אֱל֗וֹהַּ לֹֽא־יָשִׂ֥ים תִּפְלָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.