איוב, פרק כ״ד, פסוק ג׳

הרשעים מנצלים באכזריות את החלשים ביותר בחברה, וכאשר חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ, הם גוזלים את ירושתם היחידה ומקור פרנסתם של היתומים ונוהגים בחמור בפרסום רב וללא בושה. בדומה לכך הם פוגעים גם באלמנה כאשר יַחְבְּלוּ, כלומר לוקחים כמשכון, את שׁוֹר אַלְמָנָה, לעיתים בעקבות חוב קיים או בטענות שקריות. מעשים אלו מהווים רצף של הידרדרות מוסרית, שבו הרשע גוזל תחילה מהיתום, וכשאינו נעצר הוא מעז לעשוק גם את האלמנה ואף מחבר את השור והחמור יחד בניגוד לאיסור התורה. אף על פי שנראה כי ה' מתעלם מצעקת החלשים, הוא מאפשר לרשעים להמשיך במעשיהם זמנית רק כדי להענישם במלוא החומרה בבוא העת.