חבריו הקרובים של איוב, אותם הוא מכנה אַחַי, באו לנחמו בשעת משברו אך בָּגְדוּ בו ולא שימשו לו משענת יציבה. איוב מדמה את התנהגותם ההפכפכת לטבעו המתעתע של זרם מים, כְּמוֹ נָחַל מדברי שלעיתים שוטף בחוזקה כשיטפון פתאומי שאינו מביא תועלת. בדומה למים המתקבצים אל ערוץ, כַּאֲפִיק שבו זורמים נְחָלִים, חבריו מעוררים בתחילה תקוות שווא של יציבות. אולם לבסוף הם יַעֲבֹרוּ ויחלפו מבלי להעניק עזרה של קבע, ויתייבשו בדיוק כאשר זקוקים להם תוך שהם מותירים את הבוטחים בהם צמאים ומאוכזבים.
איוב, פרק ו׳, פסוק ט״ו
אַ֭חַי בָּגְד֣וּ כְמוֹ־נָ֑חַל כַּאֲפִ֖יק נְחָלִ֣ים יַעֲבֹֽרוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.