איוב מביע משאלה נואשת לשים קץ לסבלו העצום, ומבקש את המוות כגאולה מייסוריו המתמשכים. תקוותו היחידה היא שה' ישלים את המכה שהחל בה, יפסיק את ייסוריו ויביא את חייו לסיומם המוחלט.
הפרשנים מסכימים כי המילה וְיֹאֵל משמעותה יסכים וירצה. בקשתו של איוב היא שה' ירצה וִידַכְּאֵנִי – כלומר, ישבור אותו לגמרי [אבן עזרא] ויביא למותו [רש"י].
באשר לביטוי יַתֵּר יָדוֹ, קיימות שתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה מפרשת את המילה מלשון הגדלה והרחבה, כלומר שה' יגדיל וירחיב את מכת ידו כדי להרוג אותו [רש"י, אבן עזרא]. לעומת זאת, הגישה השנייה מפרשת את המילה מלשון התרה, פתיחה ושחרור. לפי קו מחשבה זה, ה' כביכול מכה את איוב בידו האחת, אך בידו השנייה אוחז בו ומחזיק אותו בחיים כדי שלא ימות מיד. איוב מבקש מה' שיתיר וישחרר את אחיזתו, ירפה ממנו וייתן לו למות [מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. כדי להמחיש זאת, מתואר מצבו של איוב כאדם הניצב מול אש, ומושכים אותו לאחור כדי שימשיך לסבול מבלי להישרף כליל; נשמתו מוחזקת בגופו בדרך נס חרף ייסוריו, והוא מתחנן שה' ישחרר את ידו המעכבת את יציאת הנפש [אלשיך].
את המילה וִיבַצְּעֵנִי מפרשים רוב הפרשנים מלשון השלמה, סיום וכיליון, בקשה שה' יסיים את חייו לחלוטין [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון, רלב"ג, מלבי"ם]. גישה נוספת מסבירה את המילה מלשון כריתה וחיתוך לחתיכות, או מלשון פצע וחבורה [רמב"ן, רלב"ג]. בהקשר זה, החיתוך מקבל גם משמעות של הפרדה לשני חלקים, הגוף בנפרד והנפש בנפרד, כך שהחיבור המיוסר ביניהם יגיע לקצו [אלשיך].