איוב משתמש בדימוי של נחלי אכזב בוגדניים כדי לתאר את חוסר האמינות של רעיו. הנחלים, שמשנים את פניהם בעונת החורף, משמשים משל לחברים שדבריהם קרים, קפואים וחסרי טעם.
המילה הקֹּדְרִים מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כלשון שחרות וחושך. עם תחילת החורף, הנחלים הופכים כהים ושחורים בשל עומק המים הנוצרים מהפשרת הקרח והשלגים [מצודת דוד, רלב"ג, אבן עזרא]. לעומת גישה זו, יש המפרשים את המילה מלשון קיפאון, כאשר המים מתכווצים ונעשים לגושי קרח קרים [רש"י, שטיינזלץ]. פרשנות נוספת קושרת את הקדרות להשחרה הנובעת ממכת קור קיצונית, מעין כוויית קור, הממחישה את הריחוק והקרירות שגילו חבריו של איוב כלפיו [תקות אנוש]. המילים מִנִּי קָרַח מבארות את הסיבה לקדרות זו, כלומר מן הקרח הקפוא [מצודת ציון].
החלק השני של הפסוק, עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָׁלֶג, מתאר את המפגש בין השלג היורד לבין הנחל. הגישה המרכזית היא שהמילה יִתְעַלֶּם משמעותה כיסוי והעלמה. השלג הנופל על הקרח או אל תוך המים העמוקים והחשוכים נבלע ונסתר מן העין [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד, אבן עזרא]. הסתרה זו מהווה בגידה בהלך הצמא, שכן המים קופאים ומתכסים, ואין הוא יכול לשתות מהם [רש"י, רמב"ן]. דעה שונה מעט גורסת כי השלג דווקא נערם על גבי הקרח [שטיינזלץ].
גישה ייחודית מפרשת את המילה יִתְעַלֶּם לא מלשון היעלמות, אלא מלשון "עולם" ונצחיות. כאשר הנחל קופא ומשחיר, נוצרת אשליה אצל הרואה כאילו השלג יישאר על הנחל לעד, אף שבהמשך הוא עתיד להפשיר [מלבי"ם]. מנגד, יש מי שרואה בפסוק תיאור של חיפוש מסתור, לפיו למרות קרירות המים, אדם עשוי להיכנס אל תוך הנחל כדי שהשלג היורד לא ייערם עליו בחוץ, אלא יימס בתוך המים [אלשיך].