איוב, פרק ו׳, פסוק י״ז

תופעות הטבע של נחלי האכזב, המושפעים מחילופי העונות, עומדות במרכזו של הפסוק. חציו הראשון מציג תהליך של שינוי במצב המים, והפרשנים נחלקו כיצד להבינו.

הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה יְזֹרְבוּ עוסקת בחום הקיץ. האות ז' מתחלפת באות צ', כך שהכוונה היא ללשון צריבה, שריפה וחום השמש [רש"י, מצודת ציון, רלב"ג, מלבי"ם]. בעקבות חום זה המים נִצְמָתוּ, כלומר נכרתים, מתייבשים ונעלמים [מצודת דוד, מצודת ציון, רלב"ג, אבן עזרא, שטיינזלץ]. יש המדייקים כי המשמעות היא שהמים מתכווצים ונקפצים ממקומם [רש"י], או שגושי הקרח הקפואים מפשירים, וקשר הקרח שניטווה בחורף ניתר ונמס [מלבי"ם].

מנגד, יש המפרשים את המילה יְזֹרְבוּ דווקא כהתקררות וקפיאה, ובהתאם לכך נִצְמָתוּ מתאר את המים שמתקשרים, מתחברים וקופאים יחד לגוש אחד [אבן עזרא, אלשיך]. גישה שלישית מסבירה כי יְזֹרְבוּ מתאר את עצם זרימת מי הגשמים וריצתם באפיק הנחל [רמב"ן, רלב"ג].

חלקו השני של הפסוק, בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם, כופל וחוזר על הרעיון במילים אחרות [מצודת דוד, אבן עזרא]. כאשר מגיע חום השמש, המים נִדְעֲכוּ. משמעות דעיכה זו היא כיליון והיעלמות מוחלטת, בדומה לנר שכבה [אבן עזרא, שטיינזלץ]. פרשנים אחרים מסבירים כי המים כביכול קופצים, ניתרים ובורחים ממקומם במהירות [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון]. תיאור ציורי נוסף מסביר כי עם בוא החום, השלגים שבהרים מפשירים בבת אחת, והנחל הקפוא נשטף ונעקר ממקומו בזרם אדיר ופתאומי [אלשיך].