איוב מבקש להעמיד את סבלו ואת תגובתו למבחן אובייקטיבי, ומביע משאלה: לוּ (אם) ניתן היה לשקול במדויק את כַּעְשִׂי ותרעומתי על ה' מול וְהַוָּתִי, כלומר השבר והאסון שפקדו אותי. הוא דורש שיניחו אותם בְּמֹאזְנַיִם ואת שתי הכפות יִשְׂאוּ־יָחַד, ירימו בעת ובעונה אחת, כדי להבטיח שקילה הוגנת לחלוטין. שקילה כזו תוכיח כי משקל הייסורים כבד הרבה יותר מן הכעס, וכי סבלו העצום אינו תואם שום חטא ולכן מצדיק את זעקתו. מנגד, ייתכן שהכעס הנשקל אינו מופנה כלפי שמיים אלא כלפי חוסר ההבנה של חברו, כעס שמרגיש לאיוב כבד אף יותר ממכאוביו הפיזיים.
איוב, פרק ו׳, פסוק ב׳
ל֗וּ שָׁק֣וֹל יִשָּׁקֵ֣ל כַּעְשִׂ֑י (והיתי) [וְ֝הַוָּתִ֗י] בְּֽמֹאזְנַ֥יִם יִשְׂאוּ־יָֽחַד׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.