איוב מצדיק את תגובתו הקשה כלפי תוכחת אליפז ומסביר כי אם יניחו על כף מאזניים את תלונותיו מול ייסוריו, סבלו יִכְבַּד ויכריע את המשקל. הוא מצהיר כִּי־עַתָּה, במצבו הנוכחי כשהוא מוכה בשחין מכאיב, כאבו גדול ורב יותר מֵחוֹל יַמִּים. מתוך מערבולת ייסורים זו הוא מאבד את היכולת להתבטא בצורה צלולה ומעיד: עַל־כֵּן דְּבָרַי לָעוּ. כלומר, מילותיו יוצאות מגומגמות, מבולבלות והפוכות כשל אדם שיכור, ויש המפרשים שדבריו נשחתים או נבלעים בפיו מרוב כאב.
איוב, פרק ו׳, פסוק ג׳
כִּֽי־עַתָּ֗ה מֵח֣וֹל יַמִּ֣ים יִכְבָּ֑ד עַל־כֵּ֝֗ן דְּבָרַ֥י לָֽעוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.