איוב, פרק ו׳, פסוק ל׳

איוב מגן על יושר דבריו בפני רעיו המפקפקים בחפותו, ושואל הֲיֵשׁ־בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה, כלומר האם אי פעם שמעו ממנו עיוות ושקר. בכך הוא שולל את החשד שהוא משקר במזיד, ומוסיף אִם־חִכִּי לֹא־יָבִין הַוּוֹת כדי להבהיר שאינו מדבר מתוך סכלות וחוסר הבנה של חטאיו או של האסונות שפקדו אותו. הוא מדגיש שאילו היה מדבר דברי רשע והרס, הוא בוודאי היה מודע לכך. הבנה נוספת מציגה ניגוד בין החוץ לפנים, ולפיה איוב מבקש שגם אם נשמעת עַוְלָה בדיבורו החיצוני, יבינו שפנימיותו אינה מכוונת לרעה, ואם יצאו מפיו דברי הַוּוֹת קשים מדובר בשגגה בלבד ולא בזדון הלב.