איוב, פרק ו׳, פסוק ה׳

קולות של זעקה אינם נשמעים ללא סיבה, כשם שחמור הבר, הפֶּ֥רֶא, אינו יִֽנְהַק ומשמיע אנחת כאב כשהוא מצוי עֲלֵי־דֶ֑שֶׁא, והשּׁ֝֗וֹר אינו יִגְעֶה וצועק כאשר מונח לפניו בְּלִילֽוֹ, תערובת של תבואה ומספוא. באמצעות ציור זה איוב מצדיק את תלונותיו וטוען כי אילו מצבו היה תקין הוא לא היה זועק, ולכן צעקתו מעידה על סבלו האמיתי. מנגד, ייתכן שהבהמות השלוות מסמלות דווקא את רעיו של איוב, היושבים בבטחה ואינם זועקים משום שאינם חווים את הכאב על בשרם. לחלופין, בשונה מבעלי החיים המסתפקים במזונם הפשוט ואינם מוחים, איוב זועק משום שאינו מסוגל לשאת בשתיקה את ייסוריו הקשים.