איוב, פרק ו׳, פסוק כ״ג

איוב מבהיר לחבריו בשאלה רטורית כי מעולם לא דרש מהם להושיעו ממצוקתו. הוא תוהה האם אי פעם ביקש וּמַלְּטוּנִי מִיַּד־צָר, כלומר שתצילו אותי בכוח הזרוע מאויב ושונא, או שמא שאל וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי, בקשה להשתחרר מאנשים חזקים ותקיפים באמצעות תשלום פדיון כספי. ייתכן אף ששאלתו מכוונת למישור הרוחני, כמקשה האם ציפה שיפדו אותו מידי השטן או ממלאכי החבלה המייסרים אותו. מתוך כך הוא מוכיח את חוסר ההצדקה שבביקורתם כלפיו; מכיוון שמעולם לא ציפה מהם לסיוע, לתשלום שוחד או לתיקון מצבו, אין כל סיבה שיתנערו ממנו ויאשימו אותו בייסוריו רק משום שפירשו בטעות את בכיו כבקשת עזרה.