איוב, פרק ו׳, פסוק כ״ב

איוב מוכיח את רעיו על חוסר חמלתם ושואל אותם בתמיהה הֲכִי אָמַרְתִּי הָבוּ לִ֑י, כלומר האם אי פעם ביקשתי מכם לתת לי מתנה כדי להשלים את רכושי שאבד. הוא ממשיך ותוהה האם דרש מהם וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי, האם ציפה שייקחו מהונם שעליו עמלו, או ישתמשו בכוחם הפיזי, כדי לשלם כופר ולפדות אותו מידי אויבים. איוב מבהיר כי אילו היה מבקש מהם ממון, היה להם מניע להרשיע אותו כדי להציל את כספם, אך מכיוון שהוא מבקש רק הדרכה רוחנית שתעמיד אותו על טעותו, בגידתם בו חסרת הצדקה. לחלופין, דבריו נאמרים בעוקצנות כלפי נחמות ההבל שלהם, כאומר שאילו באמת השתתפו בצערו היה דורש שייתנו לו מכוח בשרם כדי לשאת עמו את ייסוריו, במקום להסתפק במילים ריקות.