איוב מאשים את חבריו בבגידה ואומר להם כִּי־עַתָּה הֱיִיתֶם לֹא, בדומה לנחל אכזב שמתייבש ובוגד בהולכי המדבר דווקא בשעת צרתם. הוא רומז כי במקום לעזור לו כבעבר הם בחרו לקחת את צדו של ה', או שקמו להאשימו לאחר שבתחילה ישבו מולו בדממה והיו כאין וכאפס. את המניע הפסיכולוגי להתנהגותם הוא חושף במילים תִּרְאוּ חֲתַת וַתִּירָאוּ, ומסביר כי ברגע שראו את החֲתַת, כלומר את השבר והחורבן שבא עליו, הם נתקפו בחרדה. מתוך פחד שמא יקרה להם אסון דומה אם יצדיקו אותו, הם מעדיפים להחניף לה' ולהרשיע את איוב על לא עוול בכפו.
איוב, פרק ו׳, פסוק כ״א
כִּֽי־עַ֭תָּה הֱיִ֣יתֶם לֹ֑א תִּֽרְא֥וּ חֲ֝תַ֗ת וַתִּירָֽאוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.