איוב, פרק ו׳, פסוק ז׳

איוב חווה מהפך קיצוני בחייו וחש סלידה כה עמוקה עד כי מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי, כלומר הוא נגעל מדברים שבעבר קץ מלהתקרב אליהם, דוגמת הפצעים שעל גופו או מאכלים תפלים שהוא נאלץ לאכול. לחלופין, הביטוי מצביע על כך שנפשו מסרבת להיחלש ולמות. על סבלו הוא מוסיף הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי, תיאור המציג את ייסוריו כמחלה בבשרו, או ממחיש כיצד מזונו, מפותיו וכליו הפכו מאוסים עליו עד שאיבד כל רצון לאכול. המיאוס הפך לחלק כה שגרתי ממציאותו, עד שהוא התרגל להביט ברימות הרוחשות בבשרו באותה טבעיות שבה אדם מסתכל על צלחת האוכל שלו.