איוב, פרק ו׳, פסוק י״ב

מתוך ייסוריו הכבדים, איוב מדגיש את שבריריותו האנושית ומבהיר כי בהיותו בשר ודם אין ביכולתו לשרוד את הסבל ולשוב לאיתנו. הוא שואל באופן רטורי אִם־כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי, כלומר האם יש לו סיבולת של אבן המסוגלת לשאת משא כבד ומכות קשות מבלי שכוחה יתש. בנוסף הוא תוהה אִם־בְּשָׂרִי נָחוּשׁ, האם גופו עשוי מנחושת או מברזל חזק שאינו נרקב ומתכלה מפצעי השחין. בניגוד לחומרים דוממים אלו השומרים על עמידותם לאורך זמן, גוף האדם נחלש מכובד החולי ומאבד את לחותו החיונית.