איוב מאשים את רעיו באכזריות ובאטימות לב כלפי החלש והפגיע. בטענה אַף־עַל־יָתוֹם תַּפִּילוּ הוא ממחיש כי הם חסרי רחמים עד כדי כך שהיו מוכנים להתנפל על יתום, להפיל עליו גורל או להשליך עליו מכשול. אטימות זו מתבטאת גם בוויכוח, כאשר הם דנים אדם נואש בדין נוקשה כדי להרשיעו, הידרדרות מוסרית שעתידה לעורר את זעמו של ה'. במקום לתמוך בו, וְתִכְרוּ עַל־רֵיעֲכֶם, כלומר הם חופרים בור לחברם כדי להכשילו ולחייבו על לא עוול בכפו. לחלופין, המילה וְתִכְרוּ מתפרשת כסעודה, ומזהירה כי הם ייענשו משמים ויאכלו את פרי מעלליהם האכזריים.
איוב, פרק ו׳, פסוק כ״ז
אַף־עַל־יָת֥וֹם תַּפִּ֑ילוּ וְ֝תִכְר֗וּ עַֽל־רֵיעֲכֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.