איוב, פרק ו׳, פסוק י״ח

נחלי האכזב הבוגדניים, הממחישים תקוות שווא, מתעקמים ומתפתלים במסלולם, או לחלופין נאחזים בעוצמה ושוטפים הכל, וכך אָרְחוֹת דַּרְכָּם של המים יִלָּפְתוּ ומשתבשים. במקום לזרום מטה, המים מתייבשים בחום והופכים לאדים שיַעֲלוּ באוויר, או שהם זורמים אל אזור שממה בַתֹּהוּ שאין בו איש, וכך הם נעלמים וְיֹאבֵדוּ. תיאור זה עשוי לכוון גם לעוברי האורח עצמם, אשר מנסים להימלט מן השיטפון אל היבשה אך נסחפים אל המדבר ואובדים בו. מבעד לדימוי זה דוחה איוב את תקוות השווא שניסו לטעת בו רעיו, ומבהיר כי טענותיהם הפתלתלות משוללות היגיון ואינן מספקות נחמה אמיתית.