תארו לעצמכם שאתם צריכים להתמודד עם שר צבא מסוכן שנמצא ממש בתוך האוהל שלכם. איך אפשר לנצח אותו בתחכום? יעל הייתה צריכה לפעול בחוכמה ובאומץ. למרות שהיה סוג של הסכם שלום בין המשפחה שלה לבין המלך של סיסרא, ההסכם הזה נעשה רק מתוך פחד. סיסרא היה אויב של ה', ולכן לעצור אותו נחשב למצווה גדולה.
יעל החליטה לא להשתמש בחרב או בסכין. היא ידעה שאם סיסרא פתאום יתעורר ויראה אותה עם נשק, הוא יחשוד בה ויפגע בה מיד. במקום זאת, היא בחרה לקחת את יְתַד הָאֹהֶל, מסמר גדול שמשמש כדי למתוח את האוהל לאדמה, ואת הַמַּקֶּבֶת, שזה פטיש עבודה כבד. הכלים האלו נתנו לה תירוץ טבעי לגמרי: אם הוא יתעורר, היא תוכל להגיד שהיא פשוט עובדת ומתקנת את האוהל.
יעל התקרבה אליו בַּלָּאט, כלומר בשקט מוחלט ובסודיות כדי לא להעיר אותו. היא כיוונה אל רַקָּתוֹ, שזה הצד של המצח שקרוב לאוזן, אזור רך שפגיעה בו עוצרת את האויב מיד. הפעולה מתוארת במילים וַתִּתְקַע וכן וַתִּצְנַח. יעל פעלה בכוח ונעצה את היתד עד שהיא הגיעה לאדמה שמתחתיו.
אולי תשאלו, איך לוחם מנוסה וחזק כמו סיסרא לא הרגיש ולא התגונן? התשובה היא וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף. סיסרא שקע בשינה עמוקה בגלל החלב ששתה קודם, והיה מותש ועייף לחלוטין אחרי שברח המון זמן ברגל. העייפות הגדולה הזו גרמה לו לאבד את העירנות שלו לחלוטין, וכך יעל הצליחה להציל את עם ישראל.