תארו לעצמכם שאתם צריכים לצאת למשימה שמפחידה את כולם, ומישהו חייב לעמוד מול האנשים ולנטוע בהם אומץ. זה בדיוק מה שקורה כאן. עם ישראל סובל תחת שלטון קשה, ודבורה הנביאה מבינה שהגיע הזמן לפעול. היא קוראת לברק, שהיה איש צבא אמיץ וגיבור, ומזמנת אותו מעיר הבית שלו, מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי, שנמצאת באזור של שבט נפתלי.
כדי שברק ידע שזו לא סתם בקשה רגילה, היא אומרת לו הֲלֹא צִוָּה ה', כלומר, זוהי נבואת אמת והוראה משמיים שעליו לקבל על עצמו. המשימה של ברק מתוארת במילים וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר. הכוונה כאן היא לא למשוך משהו בחבל, אלא למשוך את הלבבות של בני ישראל. העם פחד מאוד מהצבא הגדול של האויב, וברק היה צריך לדבר איתם, לעודד אותם ולתת להם אמונה כדי שיסכימו לצאת ולהתאסף יחד בהר תבור. ה' רצה שברק יאסוף את העם בעזרת שכנוע, כי ה' מעדיף שהדברים יקרו בדרך הטבע מתי שרק אפשר, ולא תמיד על ידי ניסים גלויים.
דבורה גם מנחה את ברק בדיוק את מי לקחת איתו: עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. הסיבה שהיא בחרה דווקא באנשים מהשבטים האלה היא שהם גרו בצפון וסבלו הכי הרבה מהמלך שהציק להם. בנוסף, בגלל שברק בעצמו היה משבט נפתלי, היה לו הרבה יותר קל לאסוף את האנשים מהאזור שלו, שהכירו אותו וסמכו עליו כמפקד מנוסה.