האדם הסובל מקבל את ייסוריו בהכנעה מתוך אמונה שהם מגיעים מאת ה', ולכן יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי ואינו משיב מכה לתוקפיו אלא סופג את הפגיעה. קבלה זו אינה מסתכמת בשתיקה חיצונית אלא נובעת מהשלמה פנימית ושלוות נפש, המאפשרות לאדם לאכול ולשבוע בבטחה מבלי שכעס מודחק יפגע בבריאותו. משמעות הביטוי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה היא שהאדם שבע מן הבושה עצמה, ויש המסבירים שהושטת הלחי המפתיעה נועדה לגרום דווקא לתוקף לחוש בושה ולחדול מההכאה. במציאות של חיי הגלות, תיאור זה משקף גם הישרדות יומיומית שבה החרפה הפכה למזונם הקבוע של היהודים, בין אם משום שנאלצו לספוג גידופים כדי שיוכלו לקנות אוכל, ובין אם משום שנמכרו להם רק שאריות המזון הבזויות ביותר.
איכה, פרק ג׳, פסוק ל׳
יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.