מתוך ייאוש עמוק ומצוקה קשה, האדם חווה ריחוק ודחייה מכל שלווה, ולכן הוא חש כי וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי. מרוב שקיעה בצרה הוא מכריז נָשִׁיתִי טוֹבָה, שכן הוא שכח ועזב לחלוטין את הנאות החיים הבסיסיות, את האור ואת תחושת האושר. אובדן כפול זה נובע מהתרחקות מדרך התורה שנקראת שלום, ומהיעדר שלום בין אדם לחברו, מצב המתבטא בשנאת חינם ובהשבת רעה תחת טובה. מעבר לכך, ייסורי הגלות יוצרים קרע המפר את ההרמוניה שנועדה לשרור בין הגוף לנפש, ומשכיחים מן האדם כל זיכרון של טובה בעולם הזה ובעולם הבא.
איכה, פרק ג׳, פסוק י״ז
וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.