איכה, פרק ג׳, פסוק ל״ט

אין הצדקה לכך שהאדם יביע צער ותלונה על ייסוריו וישאל מה יתאונן, שכן קשייו אינם עונש שרירותי מאת ה' אלא תוצאה של בחירתו החופשית ונועדו לעוררו לתשובה. על כל אדם חי להכיר בעצם קיומו כחסד ולהסתפק בכך שלא כלה בעוונותיו, ואף אם מדובר באדם צדיק או במי שהשפיל עצמו להתנהג כבהמה, אל לו להתרעם על גזרותיו של ה'. גם כאשר מדובר על גבר, אדם גיבור הכובש את יצרו, עליו לקבל את הייסורים באהבה, שכן ייתכן שחטא בשוגג או שעליו לשאת באחריות על בני דורו שלא הוכיח. במקום להלין על מצבו, על האדם להתאבל עמוקות אך ורק על חטאיו, מתוך הכרה שהחטא הראשון והיחיד הוא שסלל את הדרך לעבירות רבות, מה שמחייב אותו להתוודות על כל חטא בפרטנות ולתקן את דרכיו.