עוצמת הצער על החורבן מביאה לבכי בלתי פוסק, שבו עֵינִי נִגְּרָה ומורידה דמעות ללא הרף, עד שכביכול העין עצמה מתרוקנת ונמסה. מצב זה גורם לכך שהעין וְלֹא תִדְמֶה, כלומר אינה נחה ושוקטת, ומרוב בכי היא אף מאבדת את צורתה ואינה דומה עוד לעין אנושית. אובדן צורה זה מסמל את העיוורון הרוחני שירד על העם, שיתרפא רק כאשר ה' ישיב את שבות ציון. הבכי התמידי נובע מכך שהוא בא מֵאֵין הֲפֻגוֹת, ללא כל הפסקה או חילוף בצרות, וגבול הסבל והדמעות ייעצר רק כאשר ה' יתעורר ממרום ויביא את הגאולה.
איכה, פרק ג׳, פסוק מ״ט
עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.