האויבים כלאו את הקורבן בחוסר אונים מוחלט, כאשר צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י, כלומר קשרו ואסרו אותו בעודו חי בתוך בית הכלא כדי שלא יוכל להימלט. הם לא הסתפקו בכך, אלא פעלו לחתום את גורלו באופן סופי כאשר וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי. פעולה אכזרית זו מתפרשת כהשלכת אבנים ממש על הקורבן הנמצא בבור, או כהנחת אבן גדולה על פתחו כדי לנעול אותו ולמנוע כל אפשרות חילוץ. תיאור זה של לכידה וסבל משקף מצוקה אישית ולאומית כאחד, ומזכיר דמויות מרכזיות בהיסטוריה כמו דניאל, שהושלך לבור שפתחו נחתם באבן, מעשה שה' הפך בסופו של דבר לטובה ולאמצעי הגנה עבורו.
איכה, פרק ג׳, פסוק נ״ג
צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־אֶ֖בֶן בִּֽי׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.